על מוסריותם של הגויים

האם קיימת מציאות מוסרית גם אצל אומות העולם לאור המסופר בספר בראשית ? רבים מצטטים את האמור בפרשה הקודמת כדי לשלול זאת. אברהם אבינו מנמק בפני מלך גרר את הסתרת העובדה ששרה היא אשתו במילים "רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי", ומכאן שבמקום בו אין יראת אלוקים קיימת סכנה גדולה של רציחה והתנהגות בלתי מוסרית. אולם הטוענים זאת אינם קוראים את הפרשה כולה, שכן מתברר שיש יסודות מוסריים רבים בהתנהגותו של אבימלך. לא זו בלבד אלא שהקב"ה מעיד עליו "גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת, ואחשוך גם אנכי אותך מחטו לי, על כן לא נתתיך לנגוע אליה", ואף שאין מדובר בניקיון כפיים מלא – לא ניתן להכחיש את העובדה כי אבימלך לא התכוון לקחת את שרה בכוח, וכאשר נאמר לו להשיב אותה – הוא השיב אותה מיד.

בפרשתנו אנו רואים שאבימלך כלל לא התכוון לקחת את רבקה, והוא אף כועס על יצחק אבינו באומרו "...אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחותי היא... מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם". דבריו של אבימלך קשים הם, ועל כן יצחק מתנצל בפניו באומרו "כי אמרתי פן אמות עליה", ושוב מתברר כי לחינם חשד יצחק באבימלך. הטענה כי אין מוסר בעולמם של הגויים אינה נכונה, ויסודות של מוסר נמצאים בכל מקום בעולם.

ומפני מה הנקודה הזו חשובה מאוד ? בשל שתי סיבות. ראשונה בהן היא התביעה המוסרית שאנו תובעים מהעולם כולו. כל אימת שאנו טוענים כי במקום בו אין יראת אלוקים לא יכולה להיות גם התנהגות מוסרית – אנו למעשה פוטרים את המקומות האלה מתביעות מוסריות. התנ"ך כולו מלא נבואות קשות כנגד הגויים בשעה שהם נהגו בצורה לא מוסרית, ובדרך זו מלמדת הנבואה כי קיימת תביעה מוסרית מהאנושות כולה, ואין שום מקום לבטל את הציפייה והדרישה לניהול מדיניות מוסרית בכל מקום ועל ידי כל עם.

שנייה בהן היא ההכרה העמוקה שאנו מכירים במוסר הטבעי של האדם. ריבונו של עולם ברא את כל האנושות כולה בצלם אלוקים, וחלק בלתי נפרד מצלם אלוקים זה הוא המצפון האנושי, וההכוונה לפעול בצורה טובה בעולמנו. המוסר האלוקי רשום אפוא בשני מקורות: מקור אחד הוא התורה עצמה, שדרכה מגלה ריבונו של עולם את רז ההתנהגות המוסרית לבניו. המקור השני הוא הבריאה – ריבונו של עולם אינו נותן התורה בלבד, אלא הוא גם בורא עולם, והוא שהטביע את חותם המוסר בנשמת כל בני האדם. מוסר זה הוא חלק מעבודת ד' שלנו ומהתכוונות הפנימית לעשות את הטוב ואת הישר. עצם קיומו מלמד כי לא די לו לאדם לצאת ידי חובת ההלכה בלבד, אם כי כמובן זהו תנאי הכרחי. האדם נדרש לממש את צלם אלוקים שבו, ולבטא אותו במציאות, בחיים מוסריים טהורים.

התנהגותו של אבימלך בפרשה שלנו חושפת אפוא הן את מקומו של המוסר בחייהם של מי שאינם בני ברית, אך לא פחות מכך – את האמונה העמוקה במוסר המוטבע בנו מכוח היותו של הקב"ה בורא עולם, ואת התביעה לחיות חיים מוסרים מלאים.