גזירה ובחירה, הירידה למצרים | פרשת תולדות.

בס"ד

כסלו
בחודש כסלו, אנו מצוים בפרשות השבוע העוסקות ביוסף והאחים. סיפור סוער וטעון שסופו בירידתם של משפחת יעקב למצרים.
כשיעקב יוצא לדרכו בדרך למצרים נגלה אליו הקב"ה ואומר לו: 'וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ (בראשית מו,ג-ד).
מדוע יעקב מפחד לרדת למצרים, שם מחכה לו בנו על מנת להחיות את נפשו? ייתכן לפרש שיעקב חושש מפני שיש בלבו ובראשו זיכרון של מסורת העוברת מאברהם ליצחק ומיצחק ליעקב – ברית בין הבתרים. אבותינו יודעים, מאז ברית בין הבתרים שיגיע רגע שבו צאצאיהם יגלו מהארץ לעבדות ארוכה ומסוכנת. יעקב שואל את עצמו? האם זו הירידה המדוברת? האם הירידה למצרים כעת, שנדמית בהקשר המקומי כהצלה גדולה וישועה גדולה למשפחת יעקב, נושאת בקרבה בעומקה את בשורת הגלות הארוכה והמפרכת?
ומה משיבו הקב"ה? הוא איננו אומר לו: 'לא, זה לא זה'. הוא רק מבטיח לו שירד עמו וישיב אותו בבוא העת לארצו.
במילים אחרות, אומר הקב"ה ליעקב – אינך יכול להילחם בתוכנית האלוהית. אי אפשר לעצור אותה. אך מה זה אומר על אחי יוסף ופעולותיהם? על פרעה ונוגשי ישראל המשעבדים איתם? הרי גם הם מגשימים את התוכנית האלוהית? (זו שאלה שמקשה הרמב"ן בברית בין הבתרים והוא דן שם בסוגיית היסוד של גזירה ובחירה).
סיפור זה מלמד אותנו, על הצורך לחיות בתודעה כפולה.
מחד, אנחנו חיים בעולם של סיבה ותוצאה. של מעשים שיש לנו אחריות עליהם. שיש בחירה חופשית לקלקל או לתקן. אבל באופן בלתי מוסבר אנחנו יודעים ומאמינים שישנה תוכנית אלוקית, סדורה, מוכנה, ברורה מראש. שתכליתה הטבה, ישועה, וגאולה, גם אם בדרך נעבור בגלות ושיעבוד.
המציאות שבתוכה אנו נמצאים היא מציאות שעלינו לפעול בהשתדלות גדולה ובתשומת לב להתרחשויות הסיבתיות. כל מעשה שלנו בין מעשי ובין רוחני – משפיעים על המלחמה, על מדינת ישראל ועל עם ישראל. עלינו לפעול במלוא האחריות.
מאידך, עלינו לזכור כי 'גבוה מעל גבוה שומר' וכי התוכנית האלוקית מכוונת אותנו לאן שאנחנו צריכים. ללא קשר לבחירותינו.
ידיעה זו מאפשרת להשיב את הנשימה ולדעת שיש תוכנית אלוקית.
נתפלל שעל פי התוכנית האלוקית אנחנו כבר קרובים אל הטוב והאור.