אז מי הוא המנהיג אותו אנו מחפשים, והיכן הוא נמצא? לאן נעלמו כל אותם ראויים להנהגה שבעבר הופיעו כשהדבר נדרש? כיצד ייתכן שיש בינינו רופאים גדולים, מדענים, סופרים, הוגי דעות ואנשי רוח, אולם מנהיגים אין בנמצא?
התקופה שבה אנו חיים מתאפיינת דווקא בבעיה הפוכה והיא חוסר היכולת לקבל שונות ולהכיל ייחודיות. הרעיון שיש לטפח את תרומתן של כל הקהילות והעדות מבלי למיין אותן לקרובות ורחוקות, עדיין לא הפך לנחלת הרבים.
המאמר מנסה להתחקות אחר דרכי הנהגתו של יוסף וללמוד מהם דרכי התנהגות לעולם מתירני.
מצד האמת, אין ספק שקל יותר לחוש שהאחריות לא תלויה בנו, אלא היא מוטלת על האחר. קל לנו לבקר, לדבר כנגד, להשמיץ ולקבוע כי האחר הוא האחראי. אבל מה לגבי עצמנו?? זהו בדיוק האתגר הנתון לפתחו של העולה לתורה בפרשת הקללות: לשנות את הקללה לברכה. זה לא ענין מיסטי, רוחני או אבסטרקטי. זו מציאות
האם התאגדות היא דבר פסול או חיובי? כיצד מבחינים בין אגודה שלילית לאגודה חיובית?על כך במאמר הבא
הרב שי פירון מנסה לבחון לאור פרשת השבוע מה מבטאת התאוננות?כיצד מתמודדים עם מתאוננים?המאמר מופיע בעלון ´השבת´ היוצא לאור ע"י ´צוהר´
מערכת היחסים המשפחתית כמו גם זו הציבורית מעמידה את מצוות התוכחה באור בעייתי. בעולם שבו זכויות היחיד תופסות את המקום המרכזי בתודעה הפילוסופית והאזרחית שלנו. .
תרועת פעמוני היובל, טרם שכחו. שאלת התרבות היהודית התחדדה והגיעה לידי דיון ציבורי. כרגיל, מתייחד דיון תקשורתי ברדידות, בפופוליזם שטחי ובקביעה סטיגמטית. עלינו, להשתדל להתייחס אל סוגיית התרבות בכלל בראיה רחבה ככל האפשר. מבט אקטואלי על פרשת השבוע. המאמר נכתב בשנת היובל למדינה (הרב שי פירון)
הרב שי פירון לומד מפרשיית ארבעת הבנים שבפרשה עקרונות לשולחן השבת של כל אחד וילדיו
החיוב ללמוד תורה הוא לא בהכרח אומר שיש להימנע מעיסוק בפרנסה. הרב שי פירון מציע שלושה פירושים להבנת החיוב ללמוד תורה. הראשון אומר שלא מדובר על כמות הלימוד וזמן ההשקעה אלא רק על המאמץ והעמל. השני מדבר על שורשיות. דהיינו, מה שמעסיק ומניע אותנו זה התורה הגם שטכנית אנו מתעסקים בדברים אחרים. השלישי אומר כי אנו מקבלים שכר על עצם המפגש עם התורה ולא על התוצאה.
לקראת פורים מעמת הרב שי פירון את תפיסת 'מתנות לאביונים' אל מול משנתה של שלי יחימוביץ'. בדבריה מציגה שלי יחימוביץ' את תפיסתה הסוציאליסטית המדינית אשר לטעמה עדיפה על אתוס הצדקה הפרטית ומקומית של היהדות.
במסגרת בית המדרש לתורה וחיים יוצר הרב שי פירון סינתזה בין עולם החינוך,הצניעות, ההגות וההלכה. נקודת הפתיחה היא דבריו המרתקים של הרב שג"ר המאירים לנו על מעשה ברוריה. בסופו של דבר אומר הרב שי כי "מסכנים הם הנשים שכל הקשר שלהם עם הגברים הוא כזה שגורם להם ללכת בצד השני של המדרכה" כלומר, כאשר היחס בנוי באופן נכון ניתן אף ללכת יחדיו ברחוב.
