חיפוש

הרב יובל שרלו

שאלה

שלום רב, לגבי הטוב האלוקי וההודאה אליו. הרבה חלקים בתפילה שלנו אנחנו עסוקים בלהודות לקב"ה ולהללו, אנחנו אומרים "ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך...הטוב שמך...". לכאורה הדבר הזה לא נראה במציאות, זה נכון שיש טוב, אבל באותה מידה יש רע, וכמו שאני מודה על הטוב שאני עכשיו מרגיש, אין סיבה שאני אדחיק את הרע שאני חווה. אולי בדורנו לטעון טענה כזאת זה קצת מגוחך אבל נגיד לפני מאתיים שנה בגלות למה היה עליהם להודות לקב"ה? אני מסכים שהקב"ה משגיח ורוצה שיהיה טוב לעמ"י בסוף, אבל למה אני צריך להדחיק את הרע שעובר עליי ולומר לקב"ה שכבר עכשיו טוב לי? איזה ניסים היו לפני מאתיים שנה שהיה צריך להודות עליהם שלוש פעמים ביום? לא היה עדיף בתפילה להשקיע בלהודות על עצם ההשגחה של הקב"ה עלינו ושאנחנו מודעים לה ופועלים על פיה והיא לא תלויה בעובדה אם עכשיו טוב לנו או לא במקום לשקר ולהדחיק?

תשובה


שלום וברכה


יישר כוח על השאלה החשובה והכנה.

אם יש לך פנאי – כדאי לראות את https://youtu.be/VxtGpl-edHQ. זה דיון שהיה בישיבה על כנות וישרות בתפילה, ואף שהוא ארוך יחסית – אפשר ללמוד ממנו דברים רבים.

דברי ההודאה בתפילה אינם שיעור אנציקלופדי על נושא השגחת הקב"ה ושאלת הטוב והרע בעולם. בוודאי שההלכה ידעה שיש גם רע, ואף קבעה נוסח ברכה של  "דיין האמת" במצבים כאלה. בפרק ההודאה שבתפילה אנחנו מביעים את התחושה שלנו כעת, בשעה שאנו מביטים על הטוב, ומודים על כך. גם בעולם הקשה של לפני מאתיים שנה הייתה הארה של הרבה מאוד דברים טובים בחיים, ובשעה שאנו עומדים מול הקב"ה אנחנו מבקשים לדבר על כך ולהודות לו על כך.

ולגבי הדברים הבעייתיים ? הם גם תפשו מקום קודם בתפילת עמידה (שהלוא מעצם הבקשה שאנחנו צריכים (לדוגמה) לבקש "רפאנו" – עולה שרע לנו שאנחנו חולים), והם גם יכולים לתפוש מקום בשעה שאנו מבקשים לפרוש בפני הקב"ה את המצוקות שלנו.


האם הדברים נראים לך ?


כל טוב