חיפוש

הרב יובל שרלו

שאלה

שלום לכב' הרב, בטקס האוסקר האחרון אחד המגישים סיפר בדיחה סרת טעם על אשתו של אחד המועמדים לזכייה (בשל מחלה ממנה היא סובלת שערה נשר. המגיש השווה אותה לדמות קולנועית (מדובר בחיילת, דווקא דמות חיובית אבל מייצגת גבריות). המועמד עלה לבמה סטר בפניו של המגיש ואף איים עליו בצורה בוטה וגסה לבל ימשיך לדבר על אשתו. המגיש (שהוא סטנדאפיסט מקצועי וכנראה מתמחה בתגובה קרת רוח לאירועים ספונטניים) הגיב בהומור וקור רוח (למרות שכנראה חווה השפלה רגשית קשה). מאוחר יותר אותו מועמד זכה בפרס (כפי שהיה צפוי שיקרה) וזכה לתשואות מהקהל וכבוד בעמידה. נודע מאוחר יותר, שהמועמד נתבקש לעזוב וסרב. אני תוהה... 1. בהתאם לארוע שקרה, מה היה נכון מצד מארגני הטקס לעשות בכל הנוגע לחלוקת הפרס? 2. מה היה נכון מבחינת הקהל כאשר שמע על הזכייה לעשות? לצעוק בוז? לעזוב את האולם? לא להגיב כלל? למחוא כפיים בנימוס? להריע בתשואות רמות ובמחווה בעמידה? להשלמת התמונה יאמר כי לאחר הטקס המועמד התפטר מהיותו חבר אקדמיה והתנצל בהודעה בפני המגיש. רוב תודות

תשובה

שלום וברכהֿֿ


אתעלם מההנחה שהאירוע היה מתוכנן או מבוים, או מכל דבר הקשור לאירוע הממשי הזה, ונדון בו ברמה העקרונית בלבד:

אינני בטוח שההלכה מנחה את מארגני הטקס בהקשר זה. אמנם, יש צורך להילחם באלימות, ומארגני הטקס היו צריכים לעשות גם כלפי סוג בדיחה כזה שלא מספרים, וגם כלפי אלימות, אולם לא נראה כי הם היו צריכים לעשות יותר מזה, ובוודאי שלא היה להם פנאי לברר את הסיפור עד תומו.

לעומת זאת, אני מעריך כי אם אני הייתי יושב בקהל לא הייתי מריע, כדי לבטא את סלידתי ממעשהו. זו חובה שמוטלת על כל אדם.ֿ


ֿכל טוב