מוסר ותורה והטוב

תשובה

שלום וברכה

סליחה על עיכוב התשובה. המערכת שלחה לי את השאלה רק עתה. 

יישר כוח על השאלה החשובה הזו.

צעד ראשון בהפיכת שאלה לפריצת דרך חדשה מעצימה ומתחדשת כאשר מצליחים למצוא לה תשובה הוא בדיוק השאלה עצמה. שכן יש צורך חיוני להגדיר מהו אותו "טוב" שאתה מדבר עליו. אפ הכוונה היא להטבת מצב רוחו ומצבו של האדם במובן האנושי של הדבר – אתה מעמיד את המצוות כולן כמשרתות את טובת האדם; אם הכוונה היא ל"טוב" במובן האתי והמוסרי – ברור אפוא שלעתים לא נוח לאדם ולא טוב לו לציית לתביעות המוסריות, שמחייבות אותו לעתים לצמצם את טובתו בשל טובת האחר. לא זו בלבד, אלא שהמוסר והאתיקה הם רק חלק מהטוב הכללי; אם הטוב הוא לעשות את מה שהקב"ה מצווה, כגון הרחקת נקודה לבנה בתפילין, השאלה קורסת מאליה, שכן זו הגדרת הטוב,  ועוד ועוד.

אני מציע כדרך מחשבה אפוא להתנתק מהמחשבה הבינארית, ולחשוב בריבוי גוונים. יש הרבה הגדרות ל"טוב"; יש גם הרבה מצוות, שכל אחת תואמת "טוב" אחר מההגדרות השונות של הטוב.

ומעתה יש לדון ביחסים ביניהם, ולא באמירות כלליות. אם השאלה היא האדם נקודה בתפילין זהה בתמיכה בחולה סרטן – לדון בה באופן מקומי, ולראות את משקל בין אדם לחבירו בדברי הנביאים ובדברי חז"ל, ובד בבד לראות כי עמדת ההלכה היא בדרך כלל שמצוות שבין אדם לחבירו אינן דוחות את בין אדם למקום, ויש צורך ביצירת מערכת שלמה שתיישב בין שני היסודות האלה בהקשר זה. ראה לדוגמה מדרש שהופיע השבת בפרשת השבוע: "אם כסף תלוה את עמי, זש"ה כספו לא נתן בנשך (תהלים טו)2 בא וראה כל מי שיש לו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה בריבית מעלין עליו כאלו קיים את כל המצות שנאמר עושה אלה לא ימוט לעולם" (תנחומא משפטים ט), אתה רואה אפוא כי הנושא ארוך ומורכב, אולם ניתן בהחלט לומר שאחד הסולמות הקיימים הוא מתן מעמד ראשוני ליסודות האנושיים ולסיוע לזולת.

מוסר והלכה אינם אפוא דברים נפרדים באופן קטגורי. לעתים מזומנות ההלכה עצמה היא העמדה המוסרית, ולעתים מזומנות המוסר הוא חלק מפסיקת ההלכה עצמה. אני כותב עכשיו חיבור גדול על הנושא הזה. אנחנו גם לא קצרי רואי, אולם אנחנו לעתים מתעלמים מכך שבד בבד עם היסוד המיטיב והמוסרי ישנן עוד אידיאות בעולם, שריבונו של עולם ציווה עליהן: קדושה, טהרה, וכדו'. ואנחנו חייבים לחיות בכולן. ה"טוב" הזה , ובדוגמה שלך בסוגיית "שומע כעונה", אכן אינו נוגע ביחסים שבין אדם לחבירו, כי אם במושגים אחרים של "טוב" – כפי שכתבתי בהתחלה.

איני יודע לומר האמנם זה המצב בעולם החרדי, ומקווה מאוד שלא. אם זה כך – זה נורא ואיום, ומדובר בשיבוש נורא בשל שני עניינים. ראשון בהם הוא העובדה שריבונו של עולם ציווה לא לגנוב ולא לקחת מכספי ציבור שלא כדין, לא פחות מאשר הוא ציווה על תפילין, ועל כן אי אפשר לקבל עמדה דתית כזו. מדובר בגילוי פנים בתורה שלא כהלכה, ובחילול קדושתה וציוויה, ואיני מבין כיצד אפשר להחזיק בעמדה זו.

שני בהם הוא העובדה שריבונו של עולם עצמו לימד אותנו שגם בלעדיו – החמס והגזל אסורים. המבול בא לעולם "כי מלאה הארץ חמס מפניהם", ורמב"ן לימד אותנו כי " כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם ורבותינו אמרו (סנהדרין קח) שעליו נתחתם גזר דינם והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהוא רע לשמים ולבריות". דבריו חדים מאוד, ומלמדים כי התורה עצמה מכירה במוסר חיוני שהוא קודם למתן תורה ואינו תלוי בו.

ד' ירחם.

כל טוב