חיפוש

הרב יובל שרלו

שאלה

שלום, אני משתדלת להתפלל במניין כמה שאני מצליחה את כל התפילות, וזה אומר שבדרך כלל אני מתפללת לבד בעזרת נשים. רציתי לשאול על דיני פרישה מן הציבור במקרה כזה. האם צריך להקפיד לשבת כשהציבור כולו (בעזרת הגברים) יושב ולעמוד כשהוא עומד, גם אם זה לא איך שאני נוהגת על פי רוב? האם צריך להישאר לקטעים שלא קיימים בנוסח שלי (מתכוונת בעיקר לפרקי התהילים שבסוף מנחה/ערבית בנוסח ספרד) אם היציאה מעזרת נשים נפרדת ולא רואים אותה? מה בעצם הבסיס לעקרון הזה של הפגנת אחדות מנהגים בתפילה - האחידות הנראית של הציבור או השותפות של הפרט? וגם, האם הדין משתנה כשיש בעזרת נשים נשים נוספות שמתפללות יחיד? ומה עושים כשבקהילה שלי יש מקומות (בתפילת שבת, כשתמיד יש הרבה נשים) שהנשים כולן עומדות/יושבות והגברים להפך? תודה רבה ובשורות טובות

תשובה

שלום וברכה


יישר כוח על השאלה המעניינת מאוד.

ככל הידוע לי היא לא נידונה בספרות השו״ת ( זה שאני לא יודע כמובן לא אומר הרבה).

נראה לי כי זו הדרך הראויה לדון בשאלה זו:



  1. ציבור כולל גם נשים. כשנשים מתפללות בבית הכנסת הן חלק בלתי נפרד מהציבור. העובדה שצריך מניין גברים כדי לומר דבר שבקדושה אינה סותרת את העובדה שנשים הן חלק מתפילת הציבור.
  2. על כן, נקודת המוצא היא שהלכות תפילה בציבור חלות גם עליה, וכחלק מהציבור היא נוהגת בדיוק כמו ציבור הגברים. בדומה לכך, אני סובר שגבר מעדה מסוימת שמתפלל בבית כנסת שנוהגים בו מנהגים אחרים - נוהג בתפילה בציבור כמו מנהגי המקום, ולא כמו מנהגיו הפרטיים.
  3. הדבר נובע משתי סיבות: ראשונה בהן היא מהותה של התפילה בציבור; שניה בהן היא מצד אחידות הציבור.
  4. לא ברור לי למה בעזרת נשים נוהגות הנשים אחרת ממנהגי עזרת הגברים. אולם אם כך הוא, יש להבחין בין שני מצבים: אם הנשים מתפללות כיחידות כל אחת לעצמה - נראה נכון לנהוג כמנהג ציבור הגברים; אם הנשים כציבור נוהגות מנהגים שונים מאשר בעזרת הגברים - תיווצר סתירה בין המשמעות של שני הנימוקים של התנהגות ציבורית, אבל נראה שנכון שהיא תנהג כמנהג בעזרת נשים.

כל טוב