עלובתא - על שום מה ?
שאלה
שבוע טוב הרב שרלו, השבת למדתי במסכת שקלים ירושלמי דף יג עמוד א', אגדה על צדיקותה של אתונו של רבי פנחס בן יאיר. תרשה לי לשאול אותך: מדוע רבי פנחס בן יאיר מכנה פעמיים את אתונו עלובתא (עלובה, לפי פירוש שטיינזלץ)? והרי היא ראויה ליחס מכבד: אתון הבקיאה בהלכה, מחמירה על עצמה ואף נמנעת מלאכול שלושה ימים, בכדי לעמוד בגדרי החומרות שנטלה על עצמה. האם לדעתך, אגדה זו רומזת כמעין משל על הדברים הקשים המתוארים בדף הבא? על אותם חכמים שהצטערו והחמירו על עצמם לדקדק במצווה מסוימת, ובמקום לקבל שכר גדול מה' זכו כביכול, ליחס מזלזל ונענשו - אחד בכך שנכדו מת בצמא, והשני שבתו כמעט וטבעה, ועד שנודע לו כי שרדה הודות לתפילה והזכרת זכויותיו - חווה צער גדול? למען הסר ספק, איני שואל מתוך כוונה לקנטר או להעליב, אלא מתוך רצון ללמוד תורה. אני מאמין בה' ואוהב אותו, למרות שהוא מייסר אותי יומם וליל. וכבר למדתי לומר: "אם ייסוריי וצערי גורמים לו יתברך קורת רוח, הרי שגם בצערי, בעלבוני ובסבלי יש משום עבודתו". ואף שאיני מצפה ממנו לשום דבר, ולכן כבר לא ירא אותו (במובן של להימנע מחטא כדי לא להיענש), אני פוחד ממנו מאוד (כי אני מאמין שאין גבול ליכולתו להרע לי), ואוהב אותו למרות הכל, ולכן עובד אותו בכל כוחי ויכולתי מתוך אהבה ורצון לעשות לו יתברך נחת רוח, ולא מתוך יראה או ציפייה לטובה כלשהי ממנו יתברך שמו. תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
אנסה להציע דרך אחרת לקרוא את "עלובתא".
המטרה אינה לעלוב בה, אלא להפך, כאומר: שימו לב לפער העצום בין היותה בהמה עלובה מחד גיסא, ובין עילאיות 'שמירת המצוות' שלה מאידך גיסא. המטרה היא דווקא לשבח את הבהמה הזו, על ידי הדגשת הפער העצום בין מה שהיא מכוח בריאתה ("עלובתא") ובין התנהגותה.
ובדברים שכתבת בהמשך –
אני מקווה שייפתחו בפניך שערי שמחה, ויקויים בך "שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה". שלא תהא סובל ועלוב, כי אם ייפתחו בפניך שערי התקרבות ודבקות, מכוח הטוב שיושפע עליך.
כל טוב ושמחה