גזל ועגנון

[1]. ש"י עגנון מתאר פגישה שהיתה לו עם הרב קוק ובין השאר הוא כותב: "רבינו הגדול ר' אברהם יצחק הכהן קוק זכרונו לברכה בקשני שאתן לו את כתבי. אמרתי לו: כבר אמרתי להביאם לו. חייך ואמר: אתה רצית ליתן לי חלק ואני רוצה בכולם. אמרתי לו: רצונו זהו כבודי, ונזדרזתי והבאתי לו. אחר זמן נכנסתי אצלו. אמר לי: קראתי את כל סיפוריך ומצאתי בהם אף דברים שאינם נאים לך. אלא ספר קטן יש לבעל פרי מגדים ומתן שכרן של מצוות שמו, וכתוב שם: "בוא וראה כמה גדול כוחו של היתר, שאם נפל איסור לתוך היתר ויש ששים כנגדו הרי האיסור מתבטל לגבי ההיתר, נמצא שההיתר מרויח מן האיסור". כך, סיפוריך, נפל איסור לתוכם הריהו בטל בששים" (מעצמי אל עצמי, עמ' 190). 

אם אכן עדות זו נאמנה הדברים משמעותיים מאוד. אלא שקשה לראות, לדוגמה, ב"האדונית והרוכל" איסור שבטל בששים, ולמעשה, בחלק מכתביו של ש"י עגנון ניתן לראות "איסור הניכר" שאינו בטל על פי ההלכה. ראה שם גם את דבריו של ש"י עגנון על יחסו של הרב קוק ל"והיה העקוב למישור": "...עד היכן קרבני, עד שהוא בענוותנותו הואיל לקרות את סיפורי "והיה העקוב למישור" ועדיין סיפורי בכתב יד היה. כשהחזיר לי את סיפורי אמר לי בזה הלשון: "זהו סיפור עברי באמת נובע מן הצינורות בלא שום מחיצה" (שם עמ' 191).

כל טוב