בהנחה שלא היה קיים גוף שנקרא רבנות - מי לפי ההלכה מוסמך לגייר? ומה הכללים שלפיהם קובעים אם גיור הוא תקף או לא? האם זה באמת הכרחי שאדם יקיים אורח חיים דתי מלא כדי לעבור גיור? והאם יש הקלות לאלו שיהדותם בספק?
תשובה
שלום וברכההלכות גיור התקיימו בעם ישראל במשך דורות רבים. גם בשלושים השנים הראשונות של מדינת ישראל לא הרבנות הראשית הייתה מופקדת על הגיורים.בית הדין הרבני המקומי הוא שהיה מופקד על כך, וכך גיירו במשך מאות שנים.הכללים מופיעים בשולחן ערוך, ופרשנותם נתונה לבית הדין המקומי. כל אדם שעבר תהליך גיור בבית הדין המקומי - היה מוגדר כיהודי.לגבי אורח חיים דתי מלא: זה חלק מהדיון. בהלכות גיור לא מופיע תנאי זה. המחלוקת היא האם תנאי זה לא מופיע בשל העובדה שהוא מובן מאליו, וכלל לא צריך לכתוב אותו, או שהוא לא מופיע בשל העובדה שתהליך הגיור הוא תהליך מתמשך, שמתחיל בחלק מהמצוות, ואידך ״זיל גמור״. לא זו בלבד, אלא שהשאלה היא גם מה בית הדין צריך לבדוק, והאם הוא צריך לבחון האם המתגייר אכן יקיים את הכל. מחלוקות אלה הן המחלוקות ההלכתיות העומדות היום בבסיס הדיון.לגבי הקלות לאלה שיהדותם מוטלת בספק: בהלכה הקדומה אנחנו לא מכירים הלכות כאלה. הרעיון של ״זרע ישראל״ פותח בעיקר על ידי הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל, הרב עוזיאל זצ״ל. גם במצבים דומים, כגון אדם שנשוי לגויה אך הוא חלק בלתי נפרד מהקהילה והילדים מקבלים חינוך יהודי - האם לגייר אותו אם לאוו, יש מחלוקות רבות בין הרבנים, בעיקר בחוץ לארץכל טוב
