חיפוש

הרב יובל שרלו 02.12.18

שאלה

"שלום,
האם אפשר לעשות טיפול בו כותבים מכתב 'ישיר' להורה שיש עליו מטען עצום של כעסים ושנאה ובמכתב מקללים אותו וכדומה (לא מראים את המכתב להורה רק עצם הכתיבה אמורה להוציא את המטענים הרגשיים אך המטפל כן קורא את מה שכתוב) או שזה בעיה?

אגב, הטכניקה הזאת מוזכרת בספר ""חובת התלמידים"" בפרט ט':
ואם יש בקרבך שנאה כבושה על אחד מחבריך ורוצה אתה להסירה ולא תוכל.‏ וכידוע,‏ בשביל שנאתך אותו כבר רואה אתה עליו חסרונות וחטאים,‏ הסר כעסך מלבך,‏ ורק אז תראה אם באמת בו חסרונות יותר מכך.‏ אבל כאמור רוצה אתה לדחות את שנאתך מלבך ולא תוכל.‏ עשה זאת איפה,‏ כתוב אליו מכתב,‏ לא תשלחהו רק תטמנהו בצלחתך,‏ ובו תזלזלהו ככל אשר שואף הנחש הכועס אשר בלבך.‏ ואיזה ימים תקרא את המכתב בפיך,‏ ותצייר לך שאתה עומד נגדו ואתה מחרפו בחרופים וגידופים אלו.‏ אז אחר איזה ימים בטח יסור כעסך מלבך עליו,‏ ואם בעל נפש אתה עוד תרוץ לפייסו.‏ אל תתמה על עצתנו זו,‏ ולא תאמר אחד מב׳ הדברים היא,‏ או שקר היא,‏ או מעשה להט וקסם היא,‏ וכי אפשר כן,‏ שכאשר אכתוב מכתב ואחרפהו ועוד אקראהו אתרצה לו ועוד אפייסהו.‏ לא שקר ולא מעשה להט היא רק חוק הנפש היא,‏ שכאשר מחרף ומגדף האיש את שונאיו ישקוט מעט כעסו מעליו,‏ אבל כיון שחברו עונה לו בשעה שמחרפהו, לכן תגדל שנאתו בזה.‏ ואתה שכתבת מכתב חריף לפי מדת שנאתך הגדולה וקראתו בפיך ותזלזלהו,‏ וישקוט מעט כעסך בחרפך אותו,‏ וכשתבא לקראתו בפעם הב׳ ביום השני,‏ אשר כבר נתקטן כעסך,‏ ועוד אתה מזלזלהו בזלזולי מכתבך שנכתב לפי מדת כעסך מאז,‏ שהי׳ כעסך יותר גדול,‏ יתחיל כבר לבך להתיסר מעט מעצמו ולאמור בכ״כ זלזולים גדופים וחרופים חרפתיהו,‏ וכבר א״א לך לקרא את כל החרופים בכעס גדול כדאתמול.‏ אבל הלא קבלת עליך לקרותו ועוד לא נח כל כעסך מעליו, לכן עוד אתה מכריח א״ע וקורא,‏ ויהי ביום השלישי כעסך עוד יותר נשקט מקריאת יום הב׳, וא״א לך כבר לקרותו.‏ כבר מתחרט אתה בהתגלות לבך,‏ כ״כ לזלזל וכ״כ לחרף.‏ מבקש אתה כבר תחבולות איך להתפייס עמו ותתפייס.‏ איש בעל לב טוב ימהר להתפייס,‏ והקשה עורף יצטרך לקרותו פעמים יותר.‏ אבל בעזרת ד׳ כלם יתפייסו עי״ז.‏ אבל רק לפעמים רחוקות תעשה עצה זו במכתב,‏ ותזהר מאד בו שלא תאבדהו ולא יראוהו אף חבריך היותר קרובים לך,‏ כי פן יודע חברך מזה שכתבת עליו ועוד יגדל כעסו עליך."

תשובה

שלום וברכהסוגיה זו היא מהמסובכות ביותר בנושאי מפגש הזהויות של המטפל הנאמן למצוות.בראש ובראשונה היא כואבת מאוד מאוד.כתבתי על כך מאמר ארוך, כדי לקבל רקע לנושא:https://www.ypt.co.il/uploads/filebank/AADEEFE9FZ.pdfתוכל לראות כי עמדת הפוסקים חלוקה, ומה שאני כותב הוא את עמדתי.עמדתי היא שהדבר מותר, ובוודאי שלאור הדברים החשובים הכתובים בחובות התלמידים.אמנם, זה לא בדיוק אותו הדבר, אבל הוא מחזק את אחד משני הנימוקים העיקריים המתירים את זה.נימוק אחד, העולה מתוך דבריו, הוא שזה מסוג ״חלל אחת שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה״, לאמור - אם זה חיוני כדי להביא בסופו של דבר למפגש חיובי עם הוריו, המתקן את העוול וכדו׳.נימוק שני, שאני קרוב אליו יותר, שמצוות כיבוד אב ואם אינה עומדת בסתירה ל״חייך קודמים לחיי חברך״, וחייו של האדם קודמים לכיבוד אב ואם. הדבר נלמד ממשניות (״אבדתו ואבדת אביו - אבדתו קודמת), משולחן ערוך (כיבוד אב ואם מול רצון הילד להתחתן כרצונו), ועוד.כל טוב