התנ

שאלה

"בס""ד
שלום לכבוד הרב,
כאשר אנו נשאלים מדוע אנחנו מאמינים בתורה ובפרט במעמד הר סיני, החלק היותר משמעותי של התשובה תהיה מכיוון שיש לנו מסורת ועדות קולקטיבית על כך.
אני חושב שאכן סביר שבמידה והעדות הייתה מלפני כ1500 שנה היינו נותנים בה אמון, ובצדק. אך עולה השאלה, האם בתקופה היותר קדומה של האנושות האם התנ""ך הוא לא כשאר ספרי המיתולוגיה?
כי כידוע שלרוב העמים מסביב היו מיתוסים ומיתולוגיות שמורכבות משלל סיפורי ניסים על מה שהתרחש בעמם ואף טרם יצירת אומתם. אך בד""כ כאשר אנו שומעים על הסיפורים הללו אנו דוחים אותם במחי יד שמדובר במיתוסים ואגדות לא ""באמת היסטורית"", אך מי אמר שאכן הם לא תפסו זאת כאמת? ובמידה והם אכן תפסו זאת כאמת היסטורית האם זה מראה שניתן ""להשתיל"" סיפור היסטורי ניסי ככל שיהא באומה.
ובמידה ואנחנו לא יודעים לענות על השאלה הזאת, מדוע שלא נאמין במיתוסים הללו? ובכלל מה היחסים בין מיתוסים ומיתולוגיות להיסטוריה?

ממש אשמח להבין!
אריאל

אני חושב שלא ראוי לכתוב בצורה כללית בלי לתת דוגמאות אז אתן דוגמאות בודדת מהמיתולוגיה היוונית ותוכלו למצוא בשפע רב בעוד מיתולוגיות (גם פרט ליוונית).
-תיקון: חלק העתקתי אז זה יצא ארוך אך לא ממש צריך לקרוא את כל זה...
השור מכריתים -
מינוס שהיה מלך כריתים היה נשוי לפסיפאה אל-למחצה בנם של זאוס (אל השמים) ואירופה (אישה)
כאשר מינוס נקרא תיגר בתור מלך הוא התפלל לפוסידון לעזרה. פוסידון שלח פר לבן ענק שיצא מתוך הים. בתחילה תכנן מינוס להקריב את הפר לפוסידון, אבל אז התחרט והקריב פר אחר במקומו. פוסידון בכעסו קילל את פסיפאה, אשתו של מינוס, בזואופיליה (משיכה מינית לבעלי חיים). דדאלוס (הנקרא גם דיידלוס), שהיה רב-אמן, לבקשתה, בנה לה פרה מעץ, ופסיפאה התחבאה בתוכה. כאשר הפר הלבן הזדווג עם הפרה העשויה עץ, נכנסה פסיפאה להיריון ממנו והולידה מפלצת נוראית, המינוטאור (חצי אדם וחצי פר). מינוס סירב להכיר במינוטאור כבנו, ולכן ביקש מדדאלוס לבנות לו מבוך מסובך הנקרא לבירינת, ולתוכו הכניס מינוס את המינוטאור.
זמן מה לאחר מכן אנדרוגאוס, בנו של מינוס, נהרג באתונה בזמן שהשתתף בקרב מול שור אימתני. מינוס ברוב זעמו כבש את אתונה, שכן היה זה מלך אתונה איגיאוס ששלח את אנדרוגאוס לקרב. מינוס התכוון למחות את אתונה מעל פני האדמה אלא אם כן ישלחו שבעה בחורים צעירים ושבע עלמות בתולות להאכיל את המינוטאור אחת לתשע שנים. מנהג אכזרי זה נמשך עד שתזאוס הרג את המינוטאור בעזרתה של אריאדנה, בתו של מינוס. מינוס הבין שתזאוס הצליח לצאת מהמבוך הודות לעזרתו של דדאלוס ולכן כלא אותו ואת בנו איקארוס בתוך המבוך. דדאלוס ואיקארוס עפו אל מחוץ למבוך בעזרת כנפיים שבנה עבורם דדאלוס, אך כנפיו של איקארוס נמסו מפני שהתקרב יותר מידי לשמש ואיקארוס נפל לים וטבע.

מלחמת טרויה,
מלחמת טרויה היא אחד המיתוסים העיקריים במיתולוגיה היוונית, המתאר מלחמה ובה התאחדו עמי יוון (האכאים) כנגד העיר טרויה.
רוב האכאים החשובים היו אלים/ אלים למחצה,
לכבוד חתונתם של המלך פלאוס ונימפת הים, הוזמנו כל יושבי האולימפוס לחתונה, למעט אריס - אלת הריב והזדון.האלה הזועמת החליטה לנקום, ובחתונה השליכה לתוך אולם האורחים תפוח זהב עליו היה כתוב ""ליפה מכולן"".מיד פרץ ויכוח סוער בין האלות באולם, למי מיועד התפוח.הוויכוח נמשך עד שנותרו רק שלוש אלות שסירבו לוותר על התואר:הרה - אשתו של זאוס ואלת הנשים הנשואות.אפרודיטי - אלת היופי והאהבה.ואתנה - אלת החכמה והמלחמה.הן ניגשו לזאוס, מלך האלים, וביקשו ממנו לשפוט ביניהן.זאוס סרב, והציע להן לפנות אל פריס, הנסיך הצעיר של טרויה.השלוש ניגשו אל פריס כשכל אחת מציעה לו שוחד תמורת בחירתה ליפה מכולן:הרה הציעה לו שליטה על ארצות רבות, אתנה הבטיחה לו צבא עצום וחזק ואפרודיטי הבטיחה לו את האישה היפה בעולם.פריס בחר בהצעתה של אפרודיטי, ונתן לה את התפוח.הוליכה אותו אפרודיטי הובילה אותו לספרטה, שם ישבה הלנה, שהייתה באותה תקופה האישה היפה ביותר בעולם.אולם הלנה היתה גם אשתו של מלך ספרטה-מנלאוס.מנלאוס שלא ידע על תכניותיהם של פריס ואפרודיטי, הזמין את הצעיר להתארח בארמונו ואירח אותו במלוא ההוד וההדר.כשיצא מנלאוס למסע, גנב פריס את הלנה ולקח אותה איתו בחזרה אל טרויה.כאשר שב מנלאוס וגילה את שנעשה לו, כינס אליו את כל נסיכי יוון הכריז מלחמה על טרויה.תשע שנים נמשכה המלחמה בין טרויה ליוון ללא הכרעה.שני הצדדים סבלו אבדות רבות אך אף אחד מהם לא הצליח להטות את כף המאזניים לטובתו.לבסוף העלה אודיסאוס רעיון, הפתרון היחיד הוא להחדיר את הצבא היווני לעיר ולהעביר את שדה הלחימה אל בין חומות העיר.לצורך כך הוא הציע שיבנו סוס עץ עצום שבטנו חלולה. בתוך הסוס יתחבאו חיילים יוונים, הם יניחו אותו מול חומות טרויה, וייסוגו לאחור.כשהטרויאנים יגלו כי המחנות היוונים נשארו ריקים, הם יחשבו שהיוונים התייאשו והחליטו לחזור ליוון.הם גם השאירו חייל אחד במקום שיספר לטרויאנים שחבריו ברחו והשאירו אותו מאחוריהם.הוא ישכנע את הטרויאנים להכניס אותו ואת הסוס אל עירם, ובלילה יצאו החיילים מבטן הסוס,יפתחו את שערי העיר לחבריהם וכך יכנס הצבא היווני לעיר ויכבוש אותה.ברגע שסיימו את בניית הסוס יישמו היוונים את תכניתם.הם העמידו את הסוס מול חומות העיר כשבתוכו קבוצת חיילים שהתנדבו למשימה.השאר עלו על ספינותיהם והפליגו למרחק מסוים מן החוף.למחרת נגלה לפני הטרויאנים מחזה מופלא - המחנות היוונים היו ריקים מאדם ומול חומת העיר עומד פסל עץ עצום של סוס. וכך כבשו את העיר. (...)"