יחסים בין אדם לחבירו

שאלה

"שלום כבוד הרב.
אני אניח שאלה שמעסיקה אותי ואשמח לשמוע מהי דעת הרב בנושא מבחינת השקפה/תפיסה ואם אפשר גם את ההיבט ההלכתי.
אני בחור ישיבה , וכחלק ""טבעי"" מהיותי בחור ישיבה מצופה ממני לבחור חבר'ה הדומה לי בהשקפה ובתפיסת עולם , בהיבט האמוני וכו'.
זה מעיין סטטוס קוו כזה שאף אחד לא שובר , מעגל סגור שכולם שומרים עליו מסיבות מובנות לחלוטין.

שאלתי היא האם זה מוכרח? כלומר , האם ישנה מציאות שבה בחור ישיבה רציני לצורך העניין שלומד ושוקד ו""תורתו אומנותו"" יהיה עם חבר'ה שלא מאפיינת אותו , ואם נגזים אולי אפילו לצאת עם מישהי כזאת..

העומק של השאלה לא נובע מתוך חיפוש ""קולות"" וצינון של עולם הערכים , אלא אדרבה , דווקא מתוך המקום הכ""כ בטוח הזה יש את הרצון להשפיע ולהנגיש את הטוב הזה לזמין יותר , פחות מאיים.. אני באמת מאמין שהמעגל הסגור הזה מונע הרבה מאוד טוב. בטח בבחורים שהם רציניים ובטוחים באמונתם. יש לי מעיין משיכה כזאת למקום הזה דווקא ה""בעייתי"" מתוך הכרה שבאמת בעומק הכל סה""כ רוצה להיות מחובר לאמת ולטוב וגם אם יש מעט בילבול חיצוני שנובע מהשפעה תרבותית דווקא האמון שלנו בתוך בחורי ישיבה ולא כמחנכים ודמויות שהשפעה שלהם היא מוגבלת רק במרחב חיים מסויים חשוב ויש בו הרבה טוב שטמון.

חשוב לי להדגיש שח""ו לא מדובר פה בשום כפייה מתוכננת או עליונות מחשבתית מתוך מקום של לבוא מלמעלה ולהשפיע בחברה חלשה. אני באמת שואל בלב תמים האם זה פסול שלא לפסול בגלל מראה חיצוני או מציאות חיים נוכחית ? פשוט להתקרב , לשבור מחיצות ולחיות יחד. ממקום אמיתי של אמת וביטחון בתורתך ואמונתך.

תודה רבה ושבת שלום.
"