שלום הרב, אני לומד בישיבה עם פנימייה. לאחרונה הצטרף אלינו חבר לחדר שנוחר (סליחה על הביטוי) ללא הפסקה כל לילה, הדבר מפריע לי מאוד לישון ואני חושב שגם לחבריי האחרים. כרגע אין לי כל כך חדר אחר לעבור אליו ורציתי לשאול את הרב האם לדעתך אני צריך להגיד לו שזה מפריע לי או שהוא בטוח יעלב ולנסות להבליג עד כמה שניתן? תודה!
תשובה
"שלום וברכהיישר כוח על הרגישות ועל הניסיון לעשות דברים נכון.מטבע הדברים, אין תשובה אחת נכונה לשאלה זו, ולעתים מתברר שמדובר בעלבון, ולעתים העלבון הוא בדיוק מהכיווון ההפוך - גם העובדה שלא דברתם באופן ישיר, עזיבת החדר וכדו'. גם ההבלגה אינה טובה במצב זה, כי היא עלולה להטעין את הנפש במרירות ובכעס כלפי אותו אדם.הדרכת התורה היא ""לא תשנא את אחיך בלבבך"". כמובן, לא מדובר על שנאה, ואף על פי כן - הדבר הנכון הוא לדבר בעדינות על כך, לבטא את השמחה שהוא בחדר ואת הרצון להיות חברים טובים, את המצוקה מהנחירות, ולחפש ביחד דרכים להתמודד עם בעיה זו. זו חברות אמיתית. אדגיש שוב כי אין זה בטוח שתתפתח מזה אהבה גדולה, ואפשר חס ושלום שיהיה להפך. ברם, גם בשל העובדה שאפשר אכן שהיושרה ופתיחות הלב דווקא תקשר ביניכם, ועוד יותר - הנזק של שמירת דברים בלב, נראה כי זה הדבר הנכון לעשותו, בעדינות וברגישות.כל טוב ובהצלחה"
