חיפוש

הרב יובל שרלו 22.02.17

שאלה

שלום הרב שרלו
למדתי מס' סוגיות במסכת תענית העוסקות בסיפורים על נורמות התנהגות של חכמי ישראל , סיפור אחד עוסק בר' אלעזר בן שמעון שטוען שאדם שמקביל פניו לשלום הינו מכוער באופן יוצא דופן וכו', סיפור שני עוסק בהתייחסות של אביי לאבא אומנא שהיה זוכה לגילויים רוחניים עצומים, ובפשטות נראה שאביי מתקשה לקבל את העובדה שהוא זוכה לגילויים בתדירות נמוכה יותר, והדבר גורם לו לשלוח תלמידים שיעמידו את ר' אבא בניסיון, כיצד ניתן לקרב אלינו את ההבנה של משמעות הסיפורים הללו , גם ברמה המקומית, ? ויותר מכאן ברמה הכללית כיצד להבנתך הגמרא מבקשת שנתייחס לחכמי ישראל ודרכי התנהגותם?

תשובה

"

שלום וברכה

 
אני מתרשם מאוד מהעובדה שמחבר הגמרא החליט לספר את הסיפורים האלה.
הוא ביקש אפוא ללמד אותנו את שני הפנים של גדולי ישראל - את רוממות גבהותם, ובד בבד גם את העובדה שהיו בעיות.
בדיוק כך נוהג התנ"ך, כאשר הוא עוסק בגדולי ישראל.
ובדיוק כך אנחנו צריכים ללמוד את הדברים.
גדולנו היו אנשים שראשם הגיע השמיימה ורגליהם היו נטועות בארץ, וכשרגליים נטועות בארץ יש גם צללים לעובדה זו, והגדולה היא שאנו לומדים גם את הצללים, והדבר לא רק שאינו מונע אותנו מלראות את העובדות, אלא להפך - מהווה דמות אדם מלאה, על האורות והצללים שבה.
 
 
כל טוב ויישר כוח
"