"אני בסוף שנת אבל על הורה, והתחושות לקראת המעבר מדיני האבלות של השנה הראשונה לחזרה ב""ה למצב רגיל, מלחיצות אותי. איבדתי הורה שהיה לנו קשר מופלא, והשמירה על דיני האבלות היתה לי ממש הגנה (בהתחלה התחושה היתה הפוכה שיש רצון לברוח מהעצב למוסיקה ולדברים שישמחו). איך עושים את המעבר הזה במיוחד שהבנתי שיש עניין באבל לא להוסיף, איך אפשר ללכת פתאום לאירועים והופעות - מה זה יעשה להורה שנפטר - זה לא מרחיק אותי ממנו ולהפך. אודה מאוד לתובנותיך בעניין."
תשובה
שלום וברכהעובדת הגעגועים, הכבוד, התשוקה להיפגש מחדש וכדו' - היא מובנת מאליה. אשריך שהיא קיימת, וטוב שאתה רוצה להיות קשור בהם.מנגד, עומדת החובה להתנתק, גזירה על המת שישתכח מן הלב, להקים את החיים למתים, לשמוח ביחד עם הסובבים אותך, ולהכיר בכך שזה דרכו של עולם.כיצד אפוא פועלים בשני הכיוונים גם יחד ?מחד גיסא, נענים לציוויה של ההלכה, שבים לחיים, ומאמינים באמונה שלמה שזה גם רצונם, והם רואים בשמיים בעין יפה את מה שמתרחש בעולמך.מאידך גיסא, שומרים על המסורת שלהם, מעצימים דברים שנטעו בך, ממשיכים את מה שהם הטמיעו בך - וכך מביאים גם את הבחינה הזו לידי ביטוי.תנוחמו מן השמיים
