חיפוש

הרב יובל שרלו 19.10.17

שאלה

"שלום הרב!

אני לא מצליח להבין, מעבר לחובת האדם לציית לציוויו של הקב""ה שלא לאכול מעץ הדעת גם אם הוא ממש רוצה - מה הפריע לקב""ה שהאדם יהיה בר-דעת? מה היה התכנון של הקב""ה לעולם עם אנשים חסרי-דעת, לולא היו חוטאים אדם וחווה? איזו הצדקה יש לבריאת עולם עבור בני אדם שכאלה?
ובנוסף, מאיפה ידע זאת הנחש ובכלל כיצד יתכן שהנחש היה בר דעת? ואם בנחש עסקינו, איך זה בכלל שהוא מדבר? מילא הרגליים שהיו לו קודם ונעלמו כעונש, אבל לא מוזכר בעונשו גם שייעקר ממנו הדיבור. אם כך, מתי זה קרה?"

תשובה

"שלום וברכהשאלה זו היא מהשאלות המטרידות ביותר, והרמב""ם הציב אותה ממש בפתיחה לספרו מורה הנבוכים. כמעט ואין פרשן או גדול תורה במחשבה שלא העלה את השאלה.ומדוע היא בלתי ניתנת לפיתרון ? כי אין אנו מבינים מה היה מעמדו של אדם לפני החטא, ומה המשמעות של קיומו של אדם שלא אכל מעץ הדעת. הרמב""ם, לדוגמה, מתאר את דמות האדם שקדמה לאכילה מעץ הדעת כאדם גבוה יותר מאשר לאחר האכילה מעץ הדעת, שכן לפני האכילה האדם היה פועל לאור מושגי האתיקה - אמת ושקר טהורים לעצמם - ואילו האכילה מעץ הדעת דרדרה אותה למושגי האסתטיקה - טוב ורע מצד המקובל על הבריות. הסבר זה מבאר היטב מפני מה לא רצה הקב""ה שהאדם יאכל מעץ הדעת, אולם אף הוא קשה, שכן אין אנו מבינים כיצד אדם החי במטריצה של ""אמת ושקר מצד עצמם"" מתאווה לדבר שהוא שקר ולא אמת.וזו רק דוגמה אחת של האתגר הפרשני בסיפור עץ הדעת.כל טוב"