ערכים
חיפוש
הרב יובל שרלו 12.06.19
שאלה
"שלום,אני חוזרת בתשובה ומעבר למורכבות בתהליך, אני נתקלת במורכבות ביחסים חברתיים. לפני שחזרתי בתשובה הייתי הרבה יותר רכלנית, שיפוטית וביקורתית וזה אחד הדברים שהשתדלתי להקפיד עליהם כמה שיותר כחלק מהתהליך שלי. אז אני משתדלת להקפיד על הדיבור של עצמי, אבל מן הסתם כשאחרים מדברים לשון הרע על אחרים- זה מעורר חוסר נוחות, ורצון להגן לא מעט פעמים. אני משתדלת ללמוד את הנושא ואני יודעת שבמקרים שתוכחה כלפי מדבר לשון הרע יכולה לעשות נזק עדיף להימנע. עם זאת, אני מוצאת את עצמי מדי יום בסיטואציות כאלה עם חבריי החילוניים, לצורך העניין אתם דוגמה יחסית פשוטה, על אף שיש נושאים יותר מורכבים שעולים לדיון- נישואים בגיל צעיר נראים בעיניהם לא הגיוניים, וזה בסדר כי זה אורח החיים שהתחנכו עליו וכך גם אני הייתי פעם, ואני גם מבינה את טיעוניהם, אבל כשאני מנסה בכל זאת קצת ""להסיט"" את לשון הרע מהשיחה אני מרגישה שאני מחנכת בלי כוונה. אני משתדלת לא להישמע מטיפה, אלא פשוט להסביר שזה בסדר ואינדיבידואלי, ושכל אחד יעשה מה שנכון לו וכולי, אבל אז אני מרגישה כאילו ""טובה מדי"". זו כמובן דוגמה ספציפית אבל זה קורה לי בשלל נושאים. יש לי כוונות טובות של באמת להסיט את השיחה למקום יותר חיובי, גם כי לי בעצמי כאב ששפטו אותי וכואב לי ששופטים אחרים, אבל איכשהו אני יוצאת כמישהי שמנסה להיות טובה מדי, צנועה מדי, כאילו שיש לי איזו ענווה מזויפת. הייתי שמחה לעצתך איך כאנשים ששואפים למוסריות, אפשר להתמודד עם מוסריות אמיתית וכנה מצד אחד, ומצד שני גם לא להצטייר ככאלה שמנסים להיות ענווים במין זיוף, או לא רק להצטייר אלא באמת איך לא להיות ""ענווים בכאילו"". מקווה ששאלתי ברורה. תודה מראש."