רצון לקיום מצוות

תשובה

שלום וברכה

האם הטלטלה בעולם האמונה, הקירבה והריחוק, הלהט והקרירות, הכוח והחולשה – הם תאונה, או שהם חלק בלתי נפרד מחיי האמונה.

כנראה שהדבר שונה מאדם לאדם. אצל חלק הם תאונה. אצל חלק  - הם מהלך בלתי נמנע. כמו זוגיות – שאצל חלק היא קבועה ויציבה, ואצל חלק היא עולה ויורדת. כמו בשיר השירים – שאנו מוצאים אהבה גדולה, וגם טלטלה גדולה.

יש אופי שונה לבני אדם. כך כתב הרב קוק על כך:

ישנם אנשים אשר עשה אלהים אותם ישר, שתכונתם שוקטה, וההדרכה הישרה והמנוחה הפנימית היא גורלם הקבוע להם. אמנם אם יתיגעו בתורה במוסר ובחכמה יעלו במעלות מוסר הקודש - סוכם ע"י תלמידים כל הזכויות שמורות לישיבת ברכת משה - מעלה אדומים 2  גדולות, אבל בכל אופן הנם אנשי יושר טובים והגונים. גורלם של אלה הוא להיות עסוקים במקצעות המעשים בפועל או בחכמות המעשיות. הצד המוסרי שלהם עומד הוא על עצמו, על עמדו ומנוחתו, יוכל להיות שלא יעלה למעלה רוממה, אבל גם לא ישפל למדרגה שפלה. אבל סוג שני נמצא שאין בהם מנוחה, עומדים הם תמיד בשיקול, להיות עולים עד לרום שמים, או גם לרדת למעמקי תהומות. אלה צריכים הם לתקן את אישיותם הרוחנית מדי יום ביומו. אלה כשיסגלו לעצמם את אותה הדרך שהם צריכים לה, יעלו מעלה מעלה, אבל אם יעזבו אותה, עלולים הם לרדת מטה מטה. אלה הם שהם צריכים להיות עסוקים תמיד בתורה ועבודה, במוסר וברגשי קודש, וחלילה להם לפרש לדרך ארץ, ולחכמות מעשיות. במהלך הדורות בכלל נמצא לפעמים דורות כאלה, שתכונתם הכללית היא מסוג הראשון, שהם בעלי מנוחה, בעלי אופי קבוע, וחינוכם ראוי להיות דומה לאלה היחידים בעלי האופי הקבוע. וישנם גם כן דורות בעלי אופי מתנודד, שפרנסתם הרוחנית צריכה להיות מתמדת בהשפעה תדירית. ולפעמים אנו מוצאים, שבאיזה חלק מיוחד יהיה לאיש או לדור פנים של מנוחה, ובחלק אחר פנים של תנועה. וצריכים המנהיגים, הדואגים לטובת הכלל , לשום אל לב, איך לחנך את הדור ביחש לכל חלק וחלק בפני עצמו.

ולכן יש להם גם חיי אמונה שונים.

מה אני מציע לעשות ?

אני מציע להתחיל במסע. אט אט.

מסע של שיקום האמונה, ומציאת רבדים חדשים.

לפתוח בתרגול דווקא בתחומים שבין אדם לחבירו. בעיקר בתחום הדיבור; הקשב; היכולת להיות בתוך השיחה עצמה; היכולת להסתכל באמפתיה; היכולת לראות בכל מפגש שלנו עם מישהו אחר – בן הזוג, הילדים, המעביד, החברים – הזדמנות וחיפוש של משהו יותר עמוק.

במבט ראשון  - זה כלל לא קשור לאמונה.

במבט שני – זה מחדש כלים. מאמן אותם במגרש האימונים.

ואז לפנות עם הכלים האלה שלמדנו, על הדיבור וההקשבה, הנגיעה והנוכחות – אל חיי האמונה. להתחיל להתפלל כך; להתייחס למפגש עם המצוות כך; להתייחס לחגים כאל מפגש עם חברים שגרתיים מחד גיסא, אולם עם כישורים חדשים שרכשנו מאידך גיסא.

מניסיוני למדתי שיש הרבה מאוד עומק בדרך זו, ואפשר שהיא תפתח בפנייך עולם חדש.

האם את יכולה ללכת בדרך זו ?

כל טוב ושמחה גדולה