שאלה מביכה

שאלה

"הרב,
אני נבוך לכתוב לך ומתאמץ בכל זאת. אני בתהליך ארוך של חזרה והתקרבות. אין לי מושג לאן אגיע ולא ברור לי לאן אני יכול ובכלל עד כמה אני רוצה. באתי ממשפחה שתמיד עמדה בשולי החברה הדתית, ומצד שני אני בן למשפחת רבנים ארוכת דורות. דור שלושים וארבעה לרש""י. (כדוגמה אחת) הדברים האלה מהותיים לי. ולמרות הכל, אני לא מצליח - מבחינה רגשית - להתקרב יותר. חזרתי לתפילין, והפסקתי בעקבות משבר קשה. ואני מתקשה לחזור. בעליה לתורה של בר מצווה התקשיתי להיפרד מהן אחרי התפילה. ועדיין, אני מתקשה לחזור ביום יום. אני רוצה לחזור לציצית. אני לא שומר מצוות (עדיין, או ""לא עדיין"". אין לי מושג). אבל כמו המתים בבית הקברות, אני מקנא בלובשי הציצית שאני רואה ברחוב (או את אלה שאני מלמד באקדמיה). הבעיה: (מטופש להציג את זה כבעיה) ""וראיתם אותו וזכרתם אותו."" הציצית צורחת אלי (רק אלי). זה קונפליקט מטופש ומביך. אני לא שומר שבת (למשל) ולכן אני לא מרשה לעצמי ללבוש ציצית. כדי שלא תצעק לי. אני לא שומר על דברים רבים אחרים (ולכן, לא מרשה לעצמי ללבוש ציצית).
והשאלה - עד כמה שיש כאן מקום לשאלה מעבר למצוקה - האם יש מקום להדרגה? האם יש מקום להדרגה גם כאשר לא ברור אם יש תהליך בכלל ואם כן, לאן יוביל?"