תורה והשכלה כללית ואופן החיים
שאלה
שלום הרב, בתור דתי אני מרגיש בתוכי צורך להשתוות לתרבות מסביבי בכמה מרכיבים שלה. אני לא מדבר על חלקים שעומדת ביסודם איזה פילוסופיה (איתם אני משתדל לאתגר את העולם כמו שאני מכיר ואם יש אמת בדבריהם, לקבל), אלא על סימנים חיצוניים כמו לימוד אנגלית, לצאת לעבוד (חוץ מהחובה הלכתית לעבוד או הצורך הפשוט להתפרנס) וכד'. כשאני מסתכל על חלקים אחרים בחברה הדתית אפשר לראות שהרבה מאוד לא מרגישים כמוני ואני חש סלידה מסוימת מהם, תחושה שיש פה איזה חילול ה' מסוים. השאלה שלי היא האם לתחושה שלי יש תוקף אמיתי? האם באמת התורה רוצה שאנחנו ניחשב מהמתקדמים יותר בדור ובחברה ושלא ניתפס בתור נבעכים? האם יש עוד שיקול חוץ מחילול ה' (שיכול להיות שגם אין לו גדר הלכתי אמיתי לעניין זה) לטובת או לרעת הצורך שאני מרגיש? שוב , אני לא מדבר מהצד התרבותי פילוסופי אלא מסימנים פשוטים יותר של התרבות.
תשובה
שלום וברכה
האם אני יכול לייעץ דבר מה ?
בנה לך נקודת הנחה שיש דרכים שונות לעבוד את הקב"ה.
לכל אחד שורש נשמה משל עצמו, והתקשרות משל עצמה.
כמובן שכאשר סוקרים בסקירה כללית יש רוב ויש מיעוטים.
ואכן, דרך החיים היסודית היא הדברים שאתה כותב עליהם.
לאמור: הרחבת אופקים ויכולות צלם א-לוהים שבאדם, גם כאשר מדובר במפגש עם תרבויות זרות ולשונות זרות. כך עשו הראשונים;
והחשיבות הגדולה של התפרנסות, עד כדי קביעת חז"ל שהשאלה הראשונה שאדם נשאל לאחר מאה ועשרים שנים הוא "נשאת ונתת באמונה ?";
וכמובן, כל זה מתוך תלמוד תורה ואמונה ויראת שמיים ומידות טובות.
אין שום צורך להסתכל על אחרים, ואין שום צורך לחוש סלידה או תחושה של חילול ה'.
עשה את מה שאתה מאמין בו, לך בדרכם של הראשונים גדולי ישראל, שלאורך כל דרכם לא היה 'נבעכים' כי אם להפך – פילסו לנו את הדרך להיות מחובר לעולם המחשבתי, הפילוסופי ודרך הארץ של העולם.
ואת כל זה בשמחה ובטוב לבב.
והנח לאחרים לעשות את מה שהם סוברים שיש לעשות. הם לא צריכים לבלבל אותך.
האם הדברים נראים לך ?
כל טוב ושמחה