תינוק שנשבה על דתלשי"ם

שאלה

שלום כבוד הרב, במסגרת לימודי נתקלתי במושג ההלכתי "תינוק שנשבה" אשר נמצא בשימוש רב בדיונים על יחסים בין חילונים לדתים. אחרי שעיינתי בתשובת החזו"א ושיטת הרמב"ן בשגגת הרבים, שו"ת יהודה יעלה (אסאד) חלק א - יורה דעה סימן נ ואת האיגרות של הרב קוק ועוד עלתה בליבי שאלה, שאלות אלו עלו ביחס לאנשים חילונים אשר בנוגע אליהם המושג של תינוק שנשבה חל, בין אם הם הכירו את היהדות ופרטיה ובין אם לא. משום שהם גדלו במציאות שרווח בה חילול שבת ושאר עבירות. אבל בנוגע לאנשים שיצאו מהדת המושג תינוק שנשבה אינו יכול לחול, משום שהם אכן מכירים את היהדות והלכותיה כמו שצריך. (אפשר להגיד שחלקם לא חוו את היהדות בצורה מתוקנת, אבל זה מחשבה פטרנליסטית משום שברור שישנם אנשים אשר אכן היו דתיים שלמים בנפשם ובעקבות אירוע כזה או אחר החליטו לצאת בשאלה) אכן יש סוגים שונים של יוצאים בשאלה ולכן יש דתלשים אשר אכן יחול עליהם הגדר של "תינוק שנשבה" (תלוי בהרחבה וצמצום ההגדרות לפי הפוסקים השונים) אבל בהחלט קיימים דתלשים אשר הגדר אינו יכול לחול אליהם (כגון דתיים אשר הכירו את הדת בצורה שלמה וגם לא נחשפו לתרבות החיצונית) אנשים אלו, מה היחס התורני שאמור להיות אליהם? נניח לדוגמא: האם מגע ידם פוסל יין? או האם מותר להגיד קדיש עליהם (במצב של מוות טיבעי וכו) אשמח לתשובה הכוללת מקורות משום שלא מצאתי מקורות אשר מדברים על הנושא. אודה לך מראש על התשובה, אריאל