חיפוש

הרב תמיר גרנות | שיעור כללי מסכת כתובות | אונס היצר כשיקול הלכתי, משפטי ורוחני

כידוע, אדם שנאנס על ידי אחר ועשה עברה, פטור מעונש, שכן: "אונס רחמנא פטריה". השיעור יעסוק בשאלה האם ניתן להגדיר כאונס גם מצב בו אדם עבר עבירה כתוצאה של התגברות היצר. נחקור האם אונס הוא רק כאשר יש כפיה או אילוץ חיצוני, אובייקטיבי, או אולי לעתים גם מי שיצרו אנסו – יוגדר כאנוס. כמובן, השאלה מתפרטת למצבים שונים, ויש לה השלכות אפשרויות בנושאים שונים (ענישה, מעמד אישי, הכרעה בין אפשרויות וכו'). תנו דעתכם להבחנות אלה ולמשמעותן היישומית. המקורות מחולקים לפי סוגיות הגמ' השונות, ובסוף דיונים כלליים יותר. אין לנו סוגיה אחת מסודרת, נשתדל להקים אותה בעצמנו. היצר בו עסקינן ברוב הסוגיות הוא יצרא דעריות. ניתן להרחיב את השאלה לאונס של רעב, פחד מוות, וכדו' – מעט מזה יבוא להלן, אך מתוך ההקשר של הסוגיות בכתובות הדיון העיקרי יהיה ביצרא דעריות. השיעור מתכתב עם מחלוקת אבוה דשמואל ורבא על אשת איש שנאנסה, האם יש בה דין תחילתה באונס וסופה ברצון, חזרו לעיין שם. דפי מקורות: https://docs.google.com/document/d/1Y2RsyWGUczIYX9Nn6lsQ_DT-Gy22x-vh/edit?usp=sharing&ouid=100792278087170532872&rtpof=true&sd=true

הרב איתמר אלדר | שיעור כללי מסכת כתובות | חובת האב ללמד את בנו תורה

במסכת שלנו מופיעה מימרת רב יצחק על תקנת אושא: "אמר רב יצחק באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו"(כתובות נ', א) המימרא הזמינה אותנו לעיין בחיוב האב ללמד את בנו תורה, כפי שמופיעה במסכת קידושין. ישנם 3 מקורות בפס' מהם ניתן ללמוד על החיוב: "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (דברים ה', ב'), "ושננתם לבניך ודברת בם" (שם ו', ז') ו"ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" (שם י"א, י"ט). על מספר שאלות עונה הרב איתמר בשיעור: 1. מה מקורות החיובים על האב ללמד את בנו תורה וללמוד תורה בעצמו? האם לימוד מפס' שונים מלמד תכלית שונה? 2. מהם גדרי החיוב? מה יש לעשות במקרים בהם יש קונפליקט בין לימוד תורה עצמי לבין לימוד הבן? לבסוף הרב איתמר יענה על השאלה הגדולה: מהי תכלית ומהות החיוב? מהי המטרה אותה יש להשיג בלימוד התורה? דפי מקורות: https://docs.google.com/document/d/14NijUto20PHaJu8i4Os1O2jO4ty6qz5O/edit?usp=sharing&ouid=100792278087170532872&rtpof=true&sd=true

הרב תמיר גרנות | שיעור כללי מסכת כתובות | מחלוקת הקב"ה עם המתיבתא דרקיעא והרמב"ם – בגדרי חזקת הגוף

דפי מקורות: https://docs.google.com/document/d/1_bEJ8etfz2RhVSTZwYqVprzn_eQ7IO5Z/edit?usp=sharing&ouid=100792278087170532872&rtpof=true&sd=true בגמ' בבבא מציעא מסופר כי נחלקו הקב"ה והמתיבתא דרקיעא בשאלה האם מטהרים נגע שיש בו ספק, ולבסוף הכריע בשאלה רבה בר נחמני (הוא רבה של כל הש"ס) ברגע מיתתו כשפסק: טהור, טהור! ושואל המהר"ל בספרו באר הגולה: ועל זה מתמרמרים מאוד בשתים; האחד, איך יהיו חס ושלום חולקים עם קונם וצורם. והשני, עוד יותר גדול, שיהיו אומרים 'מאן לוכח', ויהי ההדיוט מכריע את רבו. מחלוקת זו נדונה גם גם להלן בכתובות עה ב ושם היא נקשרת לשרשרת הסוגיות בדף יב-יג בהן נחלקו ר' יהושע ורבן גמליאל אם הולכים אחרי חזקת הגוף אם לאו. בשיעור ננסה לאחד הלכה ואגדה ולהבין: מדוע נחלקו הקב"ה והישיבה הגבוהה ברקיע דווקא בסוגיה זו בנגעים, ולגבי חזקת הגוף? מדוע זה חשוב כל כך? מה היחס בין מחלוקת נדירה וייחודית זו בשמים, לבין מחלוקות התנאים על חזקת הגוף אצלנו בסוגיות ולהלן? הרמב"ם פוסק נגד הקב"ה. הייתכן? ובכל – מה טיבה של מחלוקת נגד רצון ה'? עמוד השדרה הלמדני – מהם המקורות הלמדניים והאגדתיים היכולים ללמדנו על מוסד החזקה, על שורשו ומהותו, ומהן העמדות השונות האפשריות לגביו לאור הסוגיות? הפרק הראשון דן בשורש החזקה ובו גם מקורות נדירים שיכולים לזרות אור חדש על הסוגיה. הבנת החזקה כפי שנלמדה בשבועות האחרונים (להלן קובץ שעורים ושערי יושר) תהווה בסיס ממנו תמשיכו. בפרק השלישי תמצאו התייחסות מפורשת למשמעות המחלוקת במקורות הגותיים. נסו לחשוב גם באופן מקורי. האם ניתן לזהות דפוס קבוע במחלוקות של הקב"ה עם הפמליה של מעלה? הפרק השני דן בכך.