אז מי הוא המנהיג אותו אנו מחפשים, והיכן הוא נמצא? לאן נעלמו כל אותם ראויים להנהגה שבעבר הופיעו כשהדבר נדרש? כיצד ייתכן שיש בינינו רופאים גדולים, מדענים, סופרים, הוגי דעות ואנשי רוח, אולם מנהיגים אין בנמצא?
רעיונות לפרשת ויחי שנכתבו ע"י הרב רונן נויברט מרבני הישיבה.
התקופה שבה אנו חיים מתאפיינת דווקא בבעיה הפוכה והיא חוסר היכולת לקבל שונות ולהכיל ייחודיות. הרעיון שיש לטפח את תרומתן של כל הקהילות והעדות מבלי למיין אותן לקרובות ורחוקות, עדיין לא הפך לנחלת הרבים.
האם אחרית הימים זה דווקא בעתיד רחוק כלשהו? ואלי זה בימינו? על כך במאמר הבא
המקום בו דומה כי התמוטטה הערבות ההדדית לחלוטין הוא תחום החינוך. שני כתובים מכחישים זה את זה - הכתוב הראשון בו כל אדם מבקש לילדיו את החינוך הטוב ביותר, ואינו מוכן להסתפק במה שהוא פחות מכך* הכתוב השני הוא החובה והאחריות לכלל האומה הישראלית, וההבנה כי אין אנו עומדים מול ריבונו של עולם כיחידים בלבד, אלא גם כאומה, ואם החינוך הכלל ישראלי יהיה ירוד - לא עשינו דבר. אנו עצמנו לא מצאנו את הכתוב השלישי המכריע ביניהם, ובשנים האחרונות קשה להצביע על מנהיג כמו יהודה, המוכן להיות ערב לכולם, ולא רק לדאוג לחינוך ילדיו ועצמו.
אין קיצורי דרך. חלומות באספמיא על הקמת מנהיגות בכוח* דברים הנשמעים כאילו פעילות כוחנית היא זו שתביא את הציבור לכרוע בפני האמונה של המנסה לכפות אותה* רצון להתנתק ואי נכונות לשאת בעול עם הציבור* כעס ונזיפה מתמדת באחרים הנתפשים כ"רעים" שבסיפור - אלה לא מובילים לשום דבר. הם מהווים פורקן לא רע לכעס ולתסכול, אך בסופו של דבר מובילים אל מחוץ למחנה. יהודה הוא הנבחר למלכות.
חג חנוכה הוא החג של הזהות היהודית. בחג זה אנו מציינים את היכולת של עם ישראל לשמור על זהותם אל מול פיתויים שונים וגם אל מול כפייה בכוח. האם מצב כזה אפשרי גם עבור כל אחד, מהם הכלים שיכולים לאפשר מצב שכזה?על כך ועל פרשת השבוע במאמר הבא
יוסף הצדיק הוא מורה דרך לדורות. אפשר להתמודד, לעמוד בפני הפיתויים ולהצליח.הרב שרלו על עמידה במשברים לאור פרשת השבוע
המאמר מנסה להתחקות אחר דרכי הנהגתו של יוסף וללמוד מהם דרכי התנהגות לעולם מתירני.
פרשת יהודה ותמר משננת לנו שוב כי מדובר במישורים שונים מגוונים ומורכבים. התביעה התורנית אינה מסתפקת בכך שהדבר "בסדר" מבחינה משפטית ומסגרתית, כי אם תובעת תביעה עליונה של קבלת אחריות להתנהגות ערכית ומוסרית.
הרב שרלו דן בשאלת הצדק החברתי ועבודת עובדי הקבלן בישראל דרך משקפי הצדק של אברהם אבינו בפרשת השבוע
יש לנו אחרית על העולם אך עד כמה עליו להתערב באסונות טבע במדינת הרחוקות מאיתנו? בפרשת השבוע אברהם טען טענות מול הקב"ה, האם זוהי דרכנו?
מעלתה הגדולה של רבקה היא היכולת לשאוב גם לאדם זר. הזרות העדתית הציניות הדתית מתפוררת אולם ישנם כאלה שעדיין מקבלים יחס של זרים ולא רק שלא שואבים למענם מים אלא שיש מי שדוחה אותם. עלינו לפתוח את הלב לאלה שמסעם הגדול לארץ ישראל וכניסתם מחדש לאומה הישראלית הוא אחד מנפלאות דורנו. כל זה הן בשפה של חסד והן בשפה של צדק ושותפות אמת
אם חפצי חיים אנו והאדרת צלם א-לוהים שבאדם זו המשימה שאנו חייבים להירתם אליה. מבין המקורות הכלליים המביאים את האלימות לתוכנו יכול כל אחד למצוא את מה שהוא יכול לתקן.מתנועות הנוער שתחבקנה את הגרים בשולי החברה ועד למעצבי התרבות שיפחיתו את השפה האלימה.
במאמר זה דן הרב שרלו בצורך הגדול להיות רגישים כלפי משפחות חשוכות ילדים עקב עקרות ובעיות בריאותיות.
התנהגותו של אבימלך בפרשה שלנו חושפת אפוא הן את מקומו של המוסר בחייהם של מי שאינם בני ברית, אך לא פחות מכך – את האמונה העמוקה במוסר המוטבע בנו מכוח היותו של הקב"ה בורא עולם, ואת התביעה לחיות חיים מוסרים מלאים
מצד האמת, אין ספק שקל יותר לחוש שהאחריות לא תלויה בנו, אלא היא מוטלת על האחר. קל לנו לבקר, לדבר כנגד, להשמיץ ולקבוע כי האחר הוא האחראי. אבל מה לגבי עצמנו?? זהו בדיוק האתגר הנתון לפתחו של העולה לתורה בפרשת הקללות: לשנות את הקללה לברכה. זה לא ענין מיסטי, רוחני או אבסטרקטי. זו מציאות
זהו רעיון קצר שכתב הרב עזריאל אריאל בשנת תשנ"ו כחלק מסידרת דברי תורה העוסקים בפן החברתי של הפרשות.
