תפילות בעת הזו

תשובה

שלום וברכה

יישר כוח על הדברים הרגישים והאמוניים האלה.

ואכן, יש במה שאנו עושים מבוכה גדולה.

לכאורה – היה מקום לטלטלה הרבה יותר גדולה בנוסח הפילה, ובמעשים שאנו עושים.

והתוספות שנעשו בתפילה – נשחקות.

ובכל זאת, שתי הקדמות:

ראשונה בהן – לאור הטמעה עמוקה של דברי הנביאים, נראה לי כי ההליכה

לתוספות תפילה כדבר הראשון מנוגדת למה שהם לימדו אותנו. כתבתי על כך בראשית המלחמה, ואני מצרף לך שוב את הדברים:

*"כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוהים מעולות" / הרב יובל שרלו*

עכשיו הזמן ליישם את כל מה שאנחנו לומדים מהנביאים. לא רק כשיעור תנ"ך, אלא כמצפן לעשייתנו המעשית:

*ראשית – להילחם.* להילחם בחזית הצבאית, ולעשות את כל שנדרש בחזית האזרחית. נביאים ראשונים לימדו אותנו על עוז הרוח, על לימוד ידינו לקרב ואצבעותינו למלחמה, על עשיית כל שנדרש ברוח הגבורה הישראלית. רוחנו לא תיפול;

*שנית – לעשות חסד וצדק.* לפני התפילות. לפני הקרבת הקורבנות. נביאי ישראל לימדו אותנו כי העשייה הרוחנית הראויה בעת צרה צריכה לפתוח בתשומת לב ליתום ולאלמנה, למאבק למען צדק, לתיקון עולם, לעשיית הטוב;

ואז, בסדר הזה, לבוא בפני ריבונו של עולם בצום, בתפילה ובתחנונים.

ולהיוושע מתוך הצרה.

https://www.facebook.com/groups/2339652999441117/posts/23925926813720424/?locale=he_IL

שניה בהן – אני לא אוהב תוספות בתפילה. בכלל. את הטלטלה אני מפנה לכוונת יתר, לתשומת לב, להעמקה בדברים שאומרים. לא לתוספת חיצונית – כי אם פנימית. לבל יתקיים בי "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבם רחוק מאיתי, ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה".

ואף על פי כן – אתה צודק.

ואם אין פעולה כללית – אתה בוודאי רשאי, ואולי חייב, לעשות זאת באופן פרטי.

בדרכך, לפנות לריבונו של עולם בדרך בה אתה מאמין שהיא המקרבת אותך ביותר, ולהתחנן על עמו ישראל.

כל טוב, ולוואי ותתקבלנה תפילותינו ברצון לפני אדון כל

[יכול להיות שאפרסם את השאלה והתשובה בפייסבוק – כמובן בעילום שם]