עיקר התמקדותנו יהיה בהגדרת "אשו משום חציו" בתחומים אחרים: האם זהו כלל הלכתי עקרוני, המלמד דין בדיני גרמא ושייך לכל תחומי ההלכה, או שמא זו הגדרה של חיוב בנזקי אש דווקא.
בדברים הבאים ננסה להראות שמתוך עיון במימרות שונות של רבא, המתייחסות למשנה הראשונה ולשאלות נוספות הקשורות בה, עולה תיאוריה מגובשת של עולם הנזיקין שאותה הביע רבא בסדרה של מאמרים פרשניים והלכתיים – שיש לה השפעה רבת עוצמה על עיצוב התפישות ההלכתיות של עולם חושן משפט.
העיקרון היסודי של דיני הנזיקין א. כמה אבות נזיקין הן? ב. חידושו של הרא"ש בסוגיית בהמה שאכלה מעל גבי חברתה וקופצת ג. השלכות נוספות של חידושו של הרא"ש ד. חיוב המזיק אפילו כשהוא פועל בהיתר ה. מקורות לחידושו של הרא"ש שהניזק הוא הגורם את החיוב או הפטור ו. נזק בחצר השותפים וכיו"ב – מה הדין כששני הצדדים נוהגים כשורה? ז. זכות הקניין וזכויות אחרות כגורם בדיני הנזיקין ח. סיכום ט. רשימו – מבט נוסף לעומק
הסדר ממוני אזרחי, איסור הלכתי וערך תורני. האם ישנו איסור לכתחילה מן התורה להזיק, או שהאמור בפרשת משפטים מתאר הסדר תשלומים ממוני לאחר מעשה בלבד, ללא תשתית איסורית פלילית? במילים אחרות, האם דיני הנזיקין שייכים לחלק "חושן משפט" בלבד או שהם שייכים (גם) לחלק "יורה דעה"?
המנהג לאכול יחד את המצה והמרור במסגרת "כורך" ידוע לכולנו, ואף מוכר כי הוא מבוסס על הנהגתו של הלל הזקן, שבעצמו דרש את הפסוק המדבר על קרבן פסח מצרים בשמות פרק י"ב. הסוגייה אשר נדון בה מעמידה את מנהגו של הלל במוקד של מחלוקת גדולה יותר, עקרונית, על תערובות בין מצוותלמצוות אחרות, והאם יש אפשרות כי המצוות מתבטלות בתערובת ולא מתקיימות. המסקנה הראשונית בה נפתחת הסוגיה היא כי בימינו העקרונות וההנהגות של הלל מימי המקדש כבר לא עומדות. לאחר שנסקור את הסוגייה, ננסה להבין שני דברים: את גבולות המחלוקת בשאלה האם מצוות מבטלות זו את זו, ואת העמדות מאחורי הקביעה הספציפית אליה מגיעה הסוגיה בנוגע לאכילת מצה ומרור בימינו זה יחד עם זה.
במאמר זה נדון בשלוש נקודות: מקור ברכת הבשמים, ייחודיות הנר והבשמים שאנו מברכים עליהם בהבדלה וההבדלים ביניהם. בסוף המאמר נתבונן בתחושות המתחוללות אצל האדם בזמן הרחת הבשמים. בנוסף, נבחן את ההיבטים השונים והמיוחדים של נשמה יתירה בשבת וביום טוב, וכך נראה מה המשמעות הרוחנית שלה כלפי האדם, ואת השתנות הדינים בבשמים בין יום טוב לשבת. נלמד דרך הפסוקים איזה סוג של שבת אנו חווים - וכך נראה את הקדושה שנמצאת בנשמה היתירה.
לאורך המאמר אעקוב אחרי שתי מגמות הקיימות בגמרא – ההפחתה בערך המשפחתיות סביב קרבן הפסח, מול ההדגשה המתעצמת של חבורת הפסח כמצווה בפני עצמה. אנסה לטעון שירידת ערכה של חבורה הסגורה בתוך המשפחה הולכת יד ביד עם העדפת החבורה הגדולה, רבת המשתתפים.
מתוך דיון בהנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו, דנה הגמרא במסכת פסחים במימרא משמו של בר קפרא העוסקת בדין מעילה. הרחק מסדר קדשים, מקומה הטבעי של המעילה, מציפה הגמרא כמה תתי נושאים בדין זה שעשויים להיות בלתי בהירים לקורא הטומן ראשו בסדר מועד. אנו מבקשים לנצל את המעקף שביצעה הגמרא לשם עיון בדיני מעילה, תוך התייחסות לעולם ההקדש במובן הרחב שלו, ובסוגי הקדשים השונים המופיעים בו. נפתח בדיון המובא במסכת פסחים. משם נפנה להצגת סקירה של הלכת המעילה כפי שהיא מופיעה במקרא, בספרות התנאית ולבסוף בגמרא. לאחר מכן נשוב מצוידים בידע חדש חזרה אל הדיון במסכת פסחים תוך תקווה לשפוך אור על נושאים שלא התבררו מספיק, ועל שאלות שהותרנו ללא מענה.
סוגיית "תשעה ספקות" היא סוגיה מיוחדת במינה. תשעה ספקות בענייני חמץ המובאים בזה אחר זה, ובאים על פתרונם בעזרת השוואה למקור תנאי עם דין זהה. רש"י כינה אותם בשם: "פסקי הלכות". משמעות דבריו של רש"י היא כי לפנינו אוסף של מקרים, הלכות פסוקות, ואין זו סוגיה בעלת שקלא וטריא או רצף דיוני מסוים. במאמרי, אציג את המבנה של סוגיית תשעת הספקות, ולבסוף אציע משמעות למבנה ולאמירה הקיומית-רוחנית שרצה עורך הסוגיה להעביר דרך מבנה מיוחד זה.
בשש סוגיות בגמרא הוזכר הכלל "אין ספק מוציא מידי ודאי" במקרים ודינים שונים. במאמר זה אנסה לעמוד על הכלל דרך הסוגיות השונות ולברר האם הוא מוסכם, באלו מקרים מחילים אותו מול כללים אחרים, ולבסוף דרך שאלות אלו לעמוד על משמעותו.
במאמר זה ארצה להראות את הקולות השונים העולים ממאמרי חז"ל, מהם המביעים יחס אוהד וסלחני כלפי קיום מצוות מתוך אינטרס אישי, ומהם המגנים בכל תוקף עבודה כעין זו. לבסוף אף ארצה להציע שלוש גישות שונות של חכמי ישראל לאורך הדורות, המנסות ליישב את הדיאלקטיקה שעולה מדברי חז"ל.
פרק ב' של המאמר אשר יהווה מעין הקדמה, יברר את היחס שבין המציאות בימינו למציאות בה תוקנה בדיקת החמץ, ואת משמעותו של יחס זה מבחינה הגותית ומבחינה הלכתית. בפרק ג', תתברר שאלת המאמר על ידי לימוד סוגיית בדיקת חמץ בכלל, ובפרט על ידי עיסוק בשאלה האם בדיקת חמץ היא מצווה או מנהג, ומה עומד במהות הבדיקה: אם עצם בדיקת החמץ אינה מצווה וכל קיומה הוא רק מנהג - אזי יהיה אפשר במסגרת הדין להחליף נר בפנס. אך בהינתן שבדיקת חמץ היא מצווה, נבדוק אם ישנו חיוב מן התורה או מדברי חכמים להשתמש דווקא בנר. בשביל זה נצטרך לברר האם לנר יש תפקיד מהותי במצווה, או שמא בזמן התקנה הנר היה הפתרון הטכני והמעשי ביותר לחיוב הבדיקה. שאלה זו היא שאלת המפתח - כיוון שאם יש עניין מהותי בנר לבדיקה, אז ודאי שלא נוכל להחליפו בפנס, אך אם נר נבחר לאור תכונותיו, ובמידה שבימינו פנס חשמלי ממלא את הצרכים שבזכותם נבחר הנר בצורה טובה (או אפילו טובה יותר), יתכן שמותר ואולי אפילו עדיף וצריך להשתמש בפנס. בכדי לברר אם צריך לבדוק דווקא בנר, נעיין בהסבר שבתלמודים אודות השאלה מדוע נצרך דווקא נר.
מאמר זה יעסוק בסוגית ברכת המצוות, זמנה ומשמעותה. מרכזה של סוגיה זו נמצא במסכת פסחים בסוגיית "הבודק צריך שיברך", שם הסוגיה עוסקת בנוסח ברכת בדיקת חמץ, ומתפתחת לדיון כללי על נוסח ברכת המצוות וזמנה. סוגיה זו מציגה דעות הלכתיות רבות, כאשר מאחורי כל דעה הלכתית ניתן למצוא את חלקה במחשבת ברכת המצוות ושורשיה. נוסף על כך, ברכת המצוות הינה נושא הקרוב לחיים המעשיים - אנו נפגשים איתן פעמים רבות במרחב היום-יום הדתי. לכן ראוי לנסות להבין את משמעותה ופשרה. בתחילת המאמר יוצגו בקצרה כל סוגי הברכות. בחלק השני יורחב נושא המאמר – ברכת המצוות, ומשמעותה בעיניי הפוסקים השונים. בחלק זה נרחיב יותר בשיטת הרמב"ם, ששונה מהשיטות האחרות ונראית 'סתומה' במבט ראשוני. בחלק השלישי יוצגו בקצרה השיטות ההלכתיות השונות לגבי זמן ברכת המצוות. לבסוף, בחלק הרביעי יובא ניסיון לחיבור בין השיטות השונות להלכה ובין הרעיונות ההגותיים השונים של ברכת המצוות.
פסחים ו:
