אנו רגילים לחשוב שהמשמעות הפשוטה של המן היא בבחינת "למען אנסנו הילך בתורתי אם לא". אך בשיעור זה הרב יעמיק במשמעות המן והמשמעות שלו מבחינת המקום של עם ישראל תחת ה' לכל אורך תקופת המדבר ועד הכניסה לארץ.
בשיעור הרב איתמר דיבר על קורבן הפסח המופיע בפרשה והסביר מדוע הוא למעשה מהווה את תהליך ההתחדשות של בני ישראל לקראת כריתת הברית מול הקב"ה והפיכתו לעם.
מה המשמעות בהתגלות של ה' בשמו המפורש למשה לעומת ההתגלות שלו לאבות, וכיצד שינוי השם בהתגלויותיו מבטאות את תפקיד ההתגלות.
אנו מכירים במקרא נבואות הקדשה רבות אצל ישעיהו, ירמיה ויחזקאל. לכל אחת מהנבואות הללו ישנה משמעות פנימית המתגלה בספר. מה אם כן תפקידו של הסנה הבוער בנבואת ההקדשה?
אז מי הוא המנהיג אותו אנו מחפשים, והיכן הוא נמצא? לאן נעלמו כל אותם ראויים להנהגה שבעבר הופיעו כשהדבר נדרש? כיצד ייתכן שיש בינינו רופאים גדולים, מדענים, סופרים, הוגי דעות ואנשי רוח, אולם מנהיגים אין בנמצא?
תפקידו של יוסף איננו ברור כל כך. מחד גיסא סיפורו מקבל חלק נכבד מאוד בספר בראשית ויש בסיפורו אלמנטים רבים הדומים לסיפורי האבות ובמיוחד ליעקב אביו. מאידך גיסא, יוסף, כידוע לנו, איננו אב וישנם הבדלים מהותיים בינו לבין האבות. מה אם כן תפקידו הייחודי של יוסף ואיך כל זה מתקשר למחלוקת חסידים וליטאים על סדר האושפיזין בסוכה?
בשיעור הרב דיבר על ההעדר המפתיע של רגשות יוסף בסיפוריו הראשונים עם אחיו, ועל ההופעה הפתאומית שלהם לאחר הגעתו למצרים. הרב מסביר כיצד רגשות אלו מבטאים את האידיאל המנהיגותי שיוסף מבטא.
רעיונות לפרשת ויחי שנכתבו ע"י הרב רונן נויברט מרבני הישיבה.
התקופה שבה אנו חיים מתאפיינת דווקא בבעיה הפוכה והיא חוסר היכולת לקבל שונות ולהכיל ייחודיות. הרעיון שיש לטפח את תרומתן של כל הקהילות והעדות מבלי למיין אותן לקרובות ורחוקות, עדיין לא הפך לנחלת הרבים.
האם אחרית הימים זה דווקא בעתיד רחוק כלשהו? ואלי זה בימינו? על כך במאמר הבא
המקום בו דומה כי התמוטטה הערבות ההדדית לחלוטין הוא תחום החינוך. שני כתובים מכחישים זה את זה - הכתוב הראשון בו כל אדם מבקש לילדיו את החינוך הטוב ביותר, ואינו מוכן להסתפק במה שהוא פחות מכך* הכתוב השני הוא החובה והאחריות לכלל האומה הישראלית, וההבנה כי אין אנו עומדים מול ריבונו של עולם כיחידים בלבד, אלא גם כאומה, ואם החינוך הכלל ישראלי יהיה ירוד - לא עשינו דבר. אנו עצמנו לא מצאנו את הכתוב השלישי המכריע ביניהם, ובשנים האחרונות קשה להצביע על מנהיג כמו יהודה, המוכן להיות ערב לכולם, ולא רק לדאוג לחינוך ילדיו ועצמו.
אין קיצורי דרך. חלומות באספמיא על הקמת מנהיגות בכוח* דברים הנשמעים כאילו פעילות כוחנית היא זו שתביא את הציבור לכרוע בפני האמונה של המנסה לכפות אותה* רצון להתנתק ואי נכונות לשאת בעול עם הציבור* כעס ונזיפה מתמדת באחרים הנתפשים כ"רעים" שבסיפור - אלה לא מובילים לשום דבר. הם מהווים פורקן לא רע לכעס ולתסכול, אך בסופו של דבר מובילים אל מחוץ למחנה. יהודה הוא הנבחר למלכות.
חג חנוכה הוא החג של הזהות היהודית. בחג זה אנו מציינים את היכולת של עם ישראל לשמור על זהותם אל מול פיתויים שונים וגם אל מול כפייה בכוח. האם מצב כזה אפשרי גם עבור כל אחד, מהם הכלים שיכולים לאפשר מצב שכזה?על כך ועל פרשת השבוע במאמר הבא
בשיעור הרב מדבר על השינוי בדמותו של יהודה, ממכירתו את יוסף ועד ההתנדבות להצלת בנימין.
בשיעור זה נעיין בהכנות יעקב למפגש עם עשו ובמאבק עם המלאך. הרב יפרט על המשמעות שיש בשמו של יעקב ובשמו של ישראל והבחינה שקיימת בכל אחד מהם.
יוסף הצדיק הוא מורה דרך לדורות. אפשר להתמודד, לעמוד בפני הפיתויים ולהצליח.הרב שרלו על עמידה במשברים לאור פרשת השבוע
המאמר מנסה להתחקות אחר דרכי הנהגתו של יוסף וללמוד מהם דרכי התנהגות לעולם מתירני.
פרשת יהודה ותמר משננת לנו שוב כי מדובר במישורים שונים מגוונים ומורכבים. התביעה התורנית אינה מסתפקת בכך שהדבר "בסדר" מבחינה משפטית ומסגרתית, כי אם תובעת תביעה עליונה של קבלת אחריות להתנהגות ערכית ומוסרית.
